סוכר הוא האויב החדש. וזה בדיוק מה שמפריע לי.

אני רואה את זה כל הזמן.

מישהי מרימה מוצר.

מסתכלת על התווית.

רואה 10 גרם סוכר.

ומיד מחזירה אותו למדף.

"לא. זה מלא סוכר."

אבל שעה אחר כך היא תאכל כמה תמרים, תשתה כוס מיץ תפוזים טבעי או תאכל חצי אבטיח בלי לחשוב פעמיים.

סוכר הוא סוכר. הגוף לא מתרשם מהמילים "טבעי", "בריא" או "ללא רגשות אשם".

כי זה טבעי.

מוזר, לא?

העניין הוא לא התמרים.

והעניין הוא גם לא מיץ התפוזים.

העניין הוא שסוכר הפך לאויב הציבור מספר 1.

ולאנשים מאוד נוח שיש אויב.

פעם זה היה שומן.

אחר כך גלוטן.

אחר כך פחמימות.

היום זה סוכר.

תמיד יש מישהו חדש להאשים.

כי הרבה יותר קל להאשים מרכיב אחד מאשר להסתכל על התמונה המלאה.

הרבה יותר קל לפחד מ-10 גרם סוכר מאשר לשאול שאלות פחות נוחות.

כמה שעות אני יושב ביום?

כמה אני זז?

כמה חלבון אני אוכל?

איך אני ישן?

האם אני בעודף קלורי כבר שנים?

אלה השאלות שבדרך כלל קובעות את התוצאה.

לא 10 גרם סוכר במוצר כזה או אחר.

אני לא אומר שסוכר הוא מזון בריאות.

אני גם לא אומר שצריך לצרוך ממנו בלי הגבלה.

אבל אני כן אומר משהו שלא כולם יאהבו לשמוע:

אם 10 גרם סוכר היו באמת הבעיה, רוב האנשים כבר היו רזים ובריאים מזמן.

הבעיה היא שסוכר הפך לשעיר לעזאזל מושלם.

וכשעסוקים בלחפש אויב אחד - קל מאוד להתעלם מההרגלים שבאמת מנהלים את הבריאות שלנו.

הרבה יותר קל להכריז מלחמה על 10 גרם סוכר מאשר להתמודד עם ההרגלים שבאמת מנהלים את הבריאות שלנו.

אז בפעם הבאה שאת מסתכלת על תווית מזון ורואה את המילה "סוכר", תעצרי רגע.

אל תשאלי רק כמה סוכר יש במוצר.

תשאלי האם את מסתכלת על כל התמונה.

או רק מחפשת את האויב התורן הבא.