זריקות הרזיה - קיצור דרך שעולה ביוקר

הגעתן למשקל היעד. מזל טוב.

עכשיו נשאר רק לבדוק מה בדיוק הגיע לשם - את, או רק המספר על המאזניים.

כי אלו לא תמיד אותו דבר.

כי המאזניים לא יודעות להגיד לכן איך אתן נראות במראה. הן לא יודעות כמה שריר יש בגוף לעומת כמה שומן. הן לא יודעות אם הפנים נראות עייפות ונפולות או רעננות ומוצקות. המאזניים יודעות דבר אחד - כמה כוח משיכה מפעיל הגוף שלכן על כדור הארץ. זהו.

משקל יעד אמיתי הוא לא מספר. זה התחושה שאתן מסתכלות במראה ואומרות "כן, זה אני". זה היחס בין שריר לשומן בגוף. זה האנרגיה שיש לכן בשש בבוקר. המאזניים יכולות להראות 62 קילו עם 35% שומן, ו-62 קילו עם 22% שומן - ולא יהיה אפשר להבדיל בין שתי הנשים האלה לפי המספר. אבל במראה? שמיים וארץ.

אז לפני שמדברים על "להגיע למשקל", בואו נדבר על מה זריקות הרזיה עושות לגוף בדרך לשם.

מה קורה לגוף בזמן הזריקות

ירידה במשקל תמיד דורשת גירעון קלורי. השאלה היא האם הגירעון מנוהל - או שפשוט אין חשק לאכול. יש הבדל גדול בין לבחור לאכול פחות לבין פשוט לא להיות מסוגלת לאכול.

הזריקות עובדות. זה אמת.

הן מדכאות תיאבון בצורה חזקה, אוכלים פחות, יורדים במשקל.

אף אחד לא טוען שהמספר על המאזניים לא יורד.

הבעיה היא מה יורד.

גם בתהליך ירידה במשקל שאני בונה יש גירעון קלורי.

ההבדל הוא שבמקרה אחד הגירעון מנוהל.

ובמקרה השני, אצל הרבה אנשים, הגירעון פשוט קורה.

יש הבדל גדול בין לבחור לאכול פחות לבין פשוט לא להיות מסוגלת לאכול.

כשהגוף לא מקבל מספיק קלוריות וחלבון - וכשאוכלים פעם אחת ביום כי פשוט לא רעבות - הוא עלול להתחיל לפרק שריר לאנרגיה.

לא בהכרח, אבל הסיכון עולה משמעותית ככל שאוכלים פחות ומפזרים פחות.

"אבל אני אוכלת ארוחה גדולה עם 100 גרם חלבון" - שמעתי את זה.

הגוף אמנם סופג את החלבון, אבל הניצול שלו לבניית ושימור שריר לא עובד ככה.

הגוף זקוק לאספקה קבועה של חלבון לאורך היום כדי לתמוך בצורה מיטבית בשימור מסת השריר.

ארוחה אחת גדולה, גם אם מכילה הרבה חלבון - פשוט לא מספקת לגוף את מה שהוא צריך.

ירדת 20 קילו? מצוין.

עכשיו תראי לי מה נשאר כשמורידים את הזריקה.

כי מבחינתי המבחן האמיתי של כל שיטה הוא לא מה קורה בזמן שמשתמשים בה.

המבחן הוא מה קורה כשמפסיקים.

כשיורדים במשקל, לא כל הקילוגרמים שווים

השאלה היא לא האם איבדת גם שריר.

השאלה היא כמה איבדת.

רוב האנשים חוגגים את הקילוגרמים שנעלמו.

אני מסתכל על הקילוגרמים שנעלמו ושואל:

כמה מהם היו שומן?

וכמה מהם היו שריר שהגוף שלך יצטרך עכשיו להסתדר בלעדיו?

כי פחות שריר = פחות שריפת קלוריות בכל רגע נתון, גם בזמן מנוחה.

המשמעות היא שככל שמאבדים יותר שריר בדרך, כך קשה יותר לשמור על התוצאה בסוף.

ואם תרצי להמשיך לרדת?

ברוכות הבאות לגיהינום שנקרא "להרעיב את עצמך".

המאזניים לא מספרות את כל הסיפור. שני אנשים יכולים לשקול אותו דבר בדיוק - ולהיראות שונה לחלוטין בהתאם ליחס בין מסת השריר למסת השומן.

כי אין ברירה אחרת.

הגוף שורף פחות, אז חייבים לתת לו פחות.

ופחות.

ועוד פחות.

הגוף עלול שוב לפרק שריר.

שוב פחות שריר.

שוב פחות שריפה.

ובסוף עולים בחזרה - כי אי אפשר להמשיך להרעיב את עצמך לנצח.

ובסוף העלייה חזרה היא שומן, לא שריר.

כי שריר לא חוזר מעצמו.

זה לא סתם yo-yo.

זה yo-yo עם ריבית.

הבעיה האמיתית היא לא שהזריקות לא עובדות

הבעיה היא שהן גורמות לאנשים לחשוב שהם פתרו את הבעיה.

הזריקה מדכאת את הרעב.

היא לא מלמדת אותך מה לעשות כשהרעב חוזר.

הבעיה של רוב האנשים היא לא לדעת שצריך לאכול פחות. האתגר האמיתי מתחיל כשמגיעים לחץ, חופשה, אירוע משפחתי או ערב קשה. שם נבחנים ההרגלים - לא הזריקה.

ומה עם ההרגלים?

"אם הפתרון היה לדכא רעב, כולנו כבר היינו רזות."

הבעיה של רוב האנשים מעולם לא הייתה לדעת שצריך לאכול פחות.

רוב האנשים יודעים את זה כבר שנים.

הבעיה היא איך להתמיד כשהחיים האמיתיים קורים.

מה לעשות כשמגיע ערב.

מה לעשות כשיש לחץ.

מה לעשות כשיש אירוע.

מה לעשות כשיש חופשה.

ומה לעשות כשהרעב חוזר.

הזריקות לא עונות על אף אחת מהשאלות האלה.

הן פשוט דוחות אותן.

וביום שהזריקות נגמרות - אותם הרגלים ישנים, אותה מציאות ישנה.

ויש כאן עוד משהו שכמעט אף אחד לא מדבר עליו.

יש הבדל עצום בין להגיע ליעד כי לא יכולת לאכול - לבין להגיע ליעד כי בחרת אחרת.

במקרה הראשון, המשקל ירד.

זה נכון.

אבל מה בדיוק השתנה בך?

האם למדת להתמודד עם רעב?

האם למדת לבחור נכון כשיש לחץ?

האם למדת לעצור כששבעת?

האם למדת לבנות יום אכילה שמשרת את המטרה שלך?

ברוב המקרים - לא.

התרופה עשתה את העבודה.

במקרה השני, כל בחירה קטנה מצטברת.

כל ערב שבחרת אחרת.

כל ארוחה שתכננת מראש.

כל פעם שהיית עייפה, לחוצה או חסרת סבלנות - ובכל זאת נשארת מחויבת לעצמך.

אלה הדברים שבונים ביטחון.

אלה הדברים שבונים גאווה.

ואלה הדברים שבונים את מה שבאמת חשוב - את היכולת לשמור על התוצאה גם כשאף אחד כבר לא עוזר לך.

אז מה כן עובד?

גירעון קלורי מתון.

התוצאה נשמרת לא בזכות פתרון קסם, אלא בזכות הרגלים שאפשר לחיות איתם גם בעוד שנה, גם בעוד חמש שנים.

שינוי הרגלי אכילה.

חלבון מפוזר על פני היום.

וסבלנות.

זה משעמם?

כן.

זה איטי?

כן.

זה מתסכל כשרואים מישהי אחרת יורדת 8 קילו תוך חודשיים?

בהחלט.

אני לא מתרשם מזה שירדת 20 קילו.

אני מתרשם מזה שאת יודעת לשמור על התוצאה גם בלי הזריקה.

כי מבחינתי הצלחה היא לא כמה ירדת.

הצלחה היא כמה הצלחת לשמור.

וכל קיצור דרך שלא מלמד אותך איך לחיות בלעדיו - הוא לא באמת פתרון.

כי בסוף, לא שומרים על תוצאות בזכות כוח רצון.

שומרים על תוצאות בזכות האדם שהפכת להיות בדרך.

🔗 לתוכנית התזונה שלנו

💬 לפרטים בוואטסאפ